אתר זה עושה שימוש בעוגיות בהתאם למדיניות הפרטיות - לסגירה

העבודה עם הקהילה שלי גורמת לי לקום בחיוך כל בוקר מחדש

אנג’יפ מארה ידע תמיד שקפה הולך להפוך להיות העיסוק המרכזי של חייו. ההורים שלו, כמו כל השכנים ובני המשפחה המורחבת, עבדו בעסקי הקפה - במטעים, במתקני השטיפה והייבוש ובבית האריזה. עוד כילד הצטרף מארה למעגל העובדים וכשבגר קצת ולמד לנהוג החל לעבוד כקניין קפה, נסע בטנדר שלו בין מגדלים קטנים, ברר בקפדנות דובדבני קפה איכותיים ומכר אותם לעיבוד. חושיו החדים הוציאו לו שם של מומחה לאיתור קפה איכותי, וכתוצאה הפך מארה בהמשך לעובד בבית האריזה ואחר כך גם עבד מעט במטעים. בכל השנים שבהן התקדם מתפקיד לתפקיד חסך בתקווה שתיקרה על דרכו הזדמנות להפוך לעצמאי.

ב־1975 השתחררה פפואה גינאה החדשה מהשליטה האוסטרלית (היא הייתה עד אז מושבה של אוסטרליה הסמוכה) ויצאה לעצמאות. תוך כמה שנים הממשל המקומי החדש התבסס וחוקק חוקים שאסרו על תושבים זרים להיות בעלים של אדמה מקומית. החקיקה הובילה לכך שמטעי קפה רבים שהיו בבעלות זרה ננטשו ונותרו זנוחים. מארה, שחיכה לשעת הכושר הזאת המשיך לחסוך ולבסוף, בשנות ה־90 של המאה הקודמת, הצליח לרכוש את מארנבן (Marenban Estate) - אחוזה רחבה ויפהפייה שכוללת מטעי קפה וכן מתקני עיבוד אשר הייתה בעבר אחת מהחוות המשגשגות והאיכותיות של האזור. לפני הרכישה עבר מארה בין התושבים המקומיים כדי לוודא שהם נותנים את ברכתם לבעלות החדשה וכדי להבטיח שיצטרפו אליו כעובדים.


לאט לאט, בזכות הרבה עבודה קשה ומאומצת, העירו מארה ובני הקהילה הסמוכה לחיים את האחוזה. הם ריווחו את המטעים, שבינתיים גדלו פרא והפכו לסבך פרוע, החליפו עצי קפה שנפגעו בעצים חדשים והחזירו את האחוזה לימי הזוהר שלה.

“הידיעה שהחווה היא שלי ושאני עובד עם הקהילה שלי - גורמת לי לקום עם חיוך כל בוקר מחדש. אף שהעבודה בחווה או במתקני העיבוד מפרכת, החווה והחיים שלי הם אחד, החיבור ביניהם הוא חזק מאוד. הפרנסה שלי נטועה באזור ובעבודה עם הקהילה המקומית“. הוא אומר.

אנג'יפ מתייחס להיותו בעל האחוזה כאל מחויבות עמוקה לקהילה ולא רק כמקור הכנסה. הוא מעסיק ומפרנס מאות עובדים, אבל עסוק גם בטיפוח הקהילה. “כמעסיק מוביל וכאחד התושבים הוותיקים באזור אני מעורב בהרבה מיזמים קהילתיים כמו קרן מלגות לתלמידים, תמיכה בשירותים הרפואיים, פיתוח תשתיות וגם אירועים חברתיים שונים של האוכלוסייה באזור”.

האזור הוא עמק ווג’י (Wahgi Valley) במחוז ג׳יוואקה (Jiwaka), השוכן 1,500 מטר מעל פני הים ואדמתו נחשבת לפורייה במיוחד, משום שהאדמה עשירה במינרלים בזכות פעילות וולקנית קדומה וגם בזכות האקלים. “מזג האוויר משחק תפקיד חשוב מאוד בגידול הקפה בפפואה גינאה החדשה. אנחנו לא משתמשים כלל בדשנים ובחומרים אחרים בתהליך הגידול, וההשקיה היא מי הגשמים”.


מה האתגר הכי גדול בייצור של קפה איכותי?

“חשוב להמשיך ולהשקיע בהשבחה וטיפוח החווה, לא לעצור. זה המפתח לשמירה על השיאים שהגענו אליהם. זה כרוך בהרבה עבודה קשה של הרבה אנשים. היום שלי מתחיל לפנות בוקר עם כוס קפה שחור חזק ומשם ממשיך למטעים ולמתקני העיבוד - השטיפה, הייבוש, האריזה ועבודה צמודה עם מומחי הטכנולוגיה שמלווים את תהליכי הגידול והעיבוד ומבטיחים שהקפה ישמור על פרופיל הטעמים המלא שלו”.

מה מתאר הכי טוב את הקפה שלך?

“שאלה קשה. מאתגר מאוד לתאר אותו. מבחינת הטעם אומרים שיש לו מתיקות עדינה, קצת חמיצות וארומה עשירה ואינטנסיבית, אבל אולי מה שמתאר את הקפה שלי הכי טוב הוא העובדה שהוא תוצר של עבודה קשה ומחויבות של הרבה אנשים - חקלאים, טכנאים, עובדים במתקני העיבוד. אני מאושר שכל העבודה הקשה של כולנו מניבה פרי, שיש אנשים שנהנים מהמשקה החם, הטעים והטוב הזה בסוף או בתחילת היום שלהם. אני רוצה שאנשים יחייכו כשהם שותים את הקפה שלי”.

עכשיו אפשר לשתות את הקפה של אנג’יפ גם בבית, בישראל. מומחי הקפה של BeanZ יצרו קשר עם החוואי ורוכשים ממנו את פולי הקפה הירוק. בישראל הפולים עוברים קלייה ואריזה ונשלחים אליכם הביתה מדי חודש במסגרת המנוי החודשי (ללא שום התחייבות).